פסק-דין בתיק ע"א 3621-09-11

א.         בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט מר רמזי חדיד) מיום 4.8.11 בת.א. 21286-11-09 לפיו נדחתה תביעת הפיצויים של המערער כנגד המשיבה. 

ב.         הנסיבות הצריכות לעניין הינן בתמצית אלה:

המערער הוא תושב כפר ביאליק והקים ביחד עם בת זוגו מבנה ללא קבלת היתר בנייה. עקב זאת הגישה נגדם המשיבה כתב אישום בו ייחסה להם, בין היתר, עבירה של שימוש במקרקעין ללא היתר. (ת.פ. 1031/02 בימ"ש שלום חיפה).

ההליך הפלילי נדון בפני כב' השופט ד. פיש. ביום 23.2.06 קיבל בית המשפט הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים ולפיו הורשע המערער (וכן בת זוגו). בגזר הדין שניתן בהליך הפלילי הוטל על המערער קנס כספי וכן ניתן צו הריסה בו נכתב:

"הנני מצווה על הריסת המבנים כמפורט בכתב האישום. צו ההריסה יבוצע על ידי הנאשמים 1 ו- 2. צו ההריסה יותלה עד ליום 1.3.07. אם הנאשמים 1 ו-2 לא יבצעו את צו ההריסה עד לתאריך 15.3.07, תהיה המאשימה רשאית לבצעו במקומו החל מיום 15.3.07 וזאת ללא הגבלת זמן, ולחייב את הנאשמים 1 ו-2 בהוצאות ההריסה" (נספח ב' במוצגי המשיבה).

ג.          לאחר מתן צו ההריסה הגיש המערער במסגרת ההליך הפלילי 6 בקשות לדחיית מועד ביצועו של צו ההריסה.

הבקשה החמישית שהוגשה ביום 27.5.09 נענתה ומועד ביצוע צו ההריסה הוארך עד ליום 1.9.09.

ביום 27.8.09 הגיש המערער את הבקשה השישית להארכת מועד ביצוע צו ההריסה ולמתן צו ארעי עד להחלטה בבקשה (נספח ה' במוצגי המשיבה). בהחלטה מיום 1.9.09 התבקשה המשיבה להגיש את תגובתה לבקשה תוך 10 ימים. למערער ניתנה שהות לתשובה תוך 5 ימים נוספים. נקבעה תזכורת פנימית ליום 22.9.09.

כאמור, במסגרת הבקשה השישית שהגיש המערער נכללה בקשה למתן צו ארעי לעיכוב ביצוע, אך מבוקשו זה של המערער לא ניתן לו. (עיינו בסעיף 13(א) של פסק הדין).

ד.         ביום 2.9.09, בשעה 04:00 לערך לפנות בוקר, הרסה המשיבה בסיוע כוחות המשטרה את המבנה על חשבונה וזאת בטרם הכרעה סופית בבקשה השישית.

אחר הדברים האלה, הגיש המערער את התובענה העיקרית בה טען כי המשיבה ביצעה את צו ההריסה שלא כדין וכי הוא היה זכאי לבצעו בעצמו באמצעות פירוק המבנה ומכירת חלקיו, תחת הריסתו, כפי שנעשה בפועל.

בתביעה שכנגד, מבקשת המשיבה לחייב את המערער ובת זוגו בעלות ביצוע צו ההריסה.

ה.         בית משפט קמא, בהתאם להסכמה אליה הגיעו הצדדים, פיצל את הדיון לשני שלבים וקבע שתחילה תידון המחלוקת לעניין פרשנות החלטות בית המשפט בהליך הפלילי, וכי ההכרעה במחלוקת זו תהא על סמך סיכומים שהגישו הצדדים וללא חקירת עדים.

ו.          בית משפט קמא קבע שאין לקבל את גישת המערער לפיה יש לקרוא אל תוך ההחלטה בבקשה החמישית, לפיה הוארך מועד ביצוע צו ההריסה על-ידי בית-המשפט עד 1.9.09, הוראה נוספת המתירה למשיבה לבצע את צו ההריסה רק כעבור 15 יום.

בית משפט קמא ציין שטענה זו נועדה לשרת את האינטרס של המערער במשפט, אך אין בסיס לטענה זו.  בין יתר הדברים ציין בית משפט קמא שבבקשותיו להארכת מועד ביצוע צו ההריסה (ומדובר ב-6 בקשות) לא ביקש המערער להחיל את המנגנון שנקבע בצו ההריסה ביחס לפרק הזמן של 15 יום.

בית המשפט אף מצטט מתוך סעיף 1 בבקשה השישית והאחרונה שהגיש המערער שכותרתה "בקשה בהולה אחרי מתן גזר הדין" ונכתב בה: "ביום 25.8.09 התייצבו במשרדי הח"מ שני שוטרים שהודיעו שבאו להודיע למבקשים כי המשיבה מתכוונת לבצע את ההריסה ביום 1.9.09, מועד בו נקבעה, בצו הארכת מועד לפי החלטת בית המשפט הנכבד" (נספח ה' במוצגי המשיבה).

מציין בית משפט קמא שהכותרת של הבקשה השישית, כמו גם נוסח סעיף 1 שבה, והעדר כל איזכור של הטענה כאילו רשאית המשיבה לבצע את צו ההריסה החל מיום 15.9.09, מלמדים כי גם לגישתו והבנתו של המערער ביחס למצב המשפטי שנוצר, לא עומדת לו שהות נוספת של 15 יום לביצוע צו ההריסה על ידי המשיבה, וכי החל מיום 1.9.09 רשאית המשיבה לבצע את צו ההריסה בעצמה (עמ' 5 של פסק הדין).

ז.          המערער גם טען בפני בית משפט קמא שהמועדים שקצב בית המשפט בהליך הפלילי בהחלטתו ביחס לבקשה השישית, לפיה ניתנת למשיבה שהות של 10 ימים להגשת תגובה ו- 5 ימים נוספים להגשת תשובתו של המשיב, מועדים אשר מסתכמים ב 15 ימים, תומכים בעמדת המערער לפיה רק החל מיום 15.9.09 רשאית היתה המשיבה להרוס את המבנה. 

בית משפט קמא הגיע למסקנה שטענה זו של המערער אינה מקובלת עליו.